חמות לא כלה / "אמא ותיקה", מגזין נשים / 2.6.09

אף פעם אי אפשר לדעת לאן תוביל תקלה סתמית במכונית. לכאורה נראה שהעניין יסתכם בהשארת הרכב בידיו האמונות של המוסכניק למשך כמה שעות, אך בנסיעתנו האחרונה למוסך התברר שאפילו תקלה תמימה במגבים יכולה להשפיע על חיינו.

"אני מתלבטת אם להמשיך לעבודה באוטובוס או ברכבת", התייעצתי עם ש' בעלי, בעודנו נכנסים לרכב שלו מהעבודה, לאחר שהשארנו את הרכב השני במוסך.

"זה מזכיר לי בדיחה טובה", צחק ש'. "אם תיסעי ברכבת, אולי בדיוק תעלה בחורה נחמדה עם שני תרמילים על הגב ועוד תיק קטן, בדרכה למקום שבו היא משרתת. היא תתיישב מולך ותחסום עם התרמילים את המעבר..."

הבטתי על ש' בפליאה. "למה שהיא תחסום את המעבר?"

"בשביל שאת תציעי לה לשים את התרמילים על המושב לידך", הסביר בהיגיון. "תתפתח ביניכן שיחה לבבית. את תשאלי איפה היא משרתת ומיד תגלשי לסיפורים על השירות שלך בתרפפ"ו, ועד שהיא תרד בתחנה, דעתה כבר תהייה מוסחת לגמרי..."

"בשביל מה דעתה של הבחורה האומללה צריכה להיות מוסחת?" לא הבנתי.

"בשביל שהיא תשכח את התיק הקטן שלה על הכיסא לידך. אבל את תבחיני בכך רק לאחר שהרכבת תעזוב את התחנה. את תיקחי את התיק איתך לעבודה, תחפשי בתוכו פרטים על הבחורה ותצליחי לאתר אותה. יתברר שהיא גרה בדיוק ליד המקום שבו מ' לומד פעם בשבוע אייקידו..."

לא הבנתי איך מ' שלנו קשור לעניין, אבל ש' המשיך: "יתברר שהיא תהיה בבית בשבוע הבא, בדיוק ביום שבו מ' נוסע לאימון אייקידו. לכן תבקשי ממנו לקחת את התיק של הבחורה, הוא יופיע אצלם בבית והם ימצאו חן זה בעיני זה..."

"אני לא מאמינה", צחקתי. "אתה ממציא למ' שידוך! אבל אתה צודק, הילד בן 23. חברים שלנו כבר התחילו לחתן ילדים ויש לי שתי חברות מבית הספר שהפכו לסבתות. אם כך, אני אמשיך את הסיפור. מ' והבחורה המקסימה, שלצורך העניין נקרא לה נועה, יתארסו בשעה טובה. איזו התרגשות! אבל אז נגיע לסוגיית ההזמנות!"

"הזמנות?" שאל ש'.

"אכן, כן. כבר הזהירו אותי שאם לקראת בר/בת המצוות אנחנו ההורים מפיקים אירועים גרנדיוזיים במשך חצי שנה מראש, שכוללים סרט, מצגת ומסכת, עיצוב שולחנות, קיפול מפיות ועטיפת סוכריות, הרי שבחתונה של הילדים כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לפתוח את הארנק ולשתוק. אבל לי דווקא יש רעיון מקורי לעיצוב ההזמנה, אלא שנועה רוצה הזמנה פשוטה, בלי שום עיצוב! היא גם לא רוצה שום עיצוב על השולחנות! היא תלך יחפה והיא רוצה שמ' ינעל סנדלים! פורץ בינינו ויכוח, היא נעלבת ואני מדוכדכת... לא נעים..."

"תגידי, את בסדר?" צוחק ש'. "רק קיבלת כלה וכבר לריב איתה?"

"אין לי שליטה על היחסים שלי עם נועה", אני מתנצלת. "היא בחורה נחמדה, אבל כל שיחה בינינו מסתיימת בהיעלבות הדדית ובמריבה. תמיד חשבתי שאני אדם נוח לבריות, ובכלל, עם חמותי שלי אני מסתדרת מצוין, אבל מול נועה אני הופכת למשהו שלא הכרתי קודם. אני הופכת להיות... חמות כמו בסיפורים! כמו בבדיחות!!! היא חושבת שאני ביקורתית ומתערבת וחסרת טעם, ולא משנה מה אעשה או אומר... הם מחליטים לגור במטולה, הכי רחוק מאתנו. את הנכדים אנחנו בקושי רואים, וכשאנחנו נוסעים עד מטולה, נועה תמיד מוצאת סיבה להיעלם מהבית. כשהם באים אלינו לפסח, היא מעקמת את האף על התבשילים שלי. לא ידעתי שכל כך קשה להיות חמות!"

כשהגענו לצומת ש' חלף על פני הכניסה לתחנת הרכבת. "למה לא פנית? חבל, עוד מעט תגיע הרכבת..." אמרתי.

ש' הניע את ראשו מצד לצד. "לא, לא, יקירתי. עדיף שהפעם אביא אותך ישירות לעבודה. עד שכל הילדים שלנו יתחתנו, אני לא לוקח שום סיכון שתיסעי ברכבת..."