עזר נגדי או כנגדי / "אמא ותיקה", מגזין נשים / 17.2.09


כיאה לאישה שהיא גם אם משקיענית וגם רעיה מסורה, גם נושאת במשרה מלאה וגם בעלת בית גדול בבחינת "מרבה נכסים מרבה דאגה", נעזרתי במשך שנים בעוזרת בית. אלא שלפני חצי שנה העוזרת האחרונה, זו שכל כך התרגלתי לדלי ההפוך עם הסמרטוט הפרוש שהייתה מציבה בפתח הבית פעם בשבוע, ארזה את מזוודותיה, הודיעה שהיא נוסעת לבקר את משפחתה באוקראינה ומאז לא השמיעה קול. במשך חצי שנה ניסיתי בכל יום שישי להכריז על ניקיון בית, אך מפאת בעיות הגב של ש', עיסוקיהם של הילדים ועוד שלל תירוצים, נותרתי עם המגב והמטאטא לבדי, משכנעת את עצמי שמדובר בפעילות ספורטיבית. אך לא עוד! אני קוראת לעזרה! הבו לי חזרה את ימי שישי היקרים לזוגיות-הקניות שלנו ועזרו לי למצוא עוזרת! רגע לפני שאני מעבירה את הכפפות לעוזרת החדשה שתפציע מן האופק, ליקטתי כמה סיפורי עוזרות. קשה להאמין, אבל הכול אמיתי.

* העוזרת הראשונה שלי הייתה נ' הישראלית, שמשפט המפתח שלה היה: "מה, גם את זה לנקות?" בדרך כלל עם עקימת הפרצוף. נ' הייתה מגיעה רבע שעה אחרי, הולכת רבע שעה לפני, ותמיד בשל סיבה מאוד דחופה. כיום נראה שהיא בעצם ניצלה את גילי הצעיר וראתה בביתי מעין תחנת מעבר של מנוחה בין הלקוחות הקפדניות שהיו לה לפניי ואחריי.

* אחרי כמה שנים ואחרי כמה מעברי דירות, הגיעה ס'. אוי, ס' הסינית, זו שתיקנה מיטות שבורות וחיזקה עם סכין את ידיות הסירים, הייתה כל כך נמרצת, עד שהעיפה כל מה שנקרה בדרכה. פנקס חיסונים שמונח על המדף? לפח. מתכון שמוצמד למקרר? לאשפה. תעודה של הילד שנפלה בטעות על הרצפה? לזבל. עד היום למ' יש טראומה מכך שס' השליכה ביוזמתה לאשפה את נעלי הבית בצורת כלב שקיבל מחברים ליום הולדת. למה? אולי בסין הן לא אופנתיות. ס' לא הכירה במגב כאמצעי ניקוי חוקי, וגרפה כמויות של מים רק בעזרת המטאטא. עוד שנים ייקח לנו להתגבר על נזקי הרטיבות שהותירה בקירות.

* להבזק קצר של כמה שבועות הגיעה לביתנו ל' ממולדובה, שהייתה אחות במקצועה, ולמעשה, העוזרת הכי שפויה וטובה שהכרתי. אולי בשל כך היא נעלמה כל כך מהר?

* ואז הגיעה ל' מאוקראינה, אבל בשביל לשמוע את סיפורי ל', צריך לקחת נשימה עמוקה. ל' היתה מין עוזרת, שכל מה שאמרו לה "לא לעשות", הבינה הפוך ו... כן עשתה. "ל', היום לא לנקות חדר של ילדה, כי אתמול סידרתי שם וניקיתי שעתיים". אבל לא! דווקא באותו יום מתברר של' ניקתה שלוש שעות רק את החדר הנקי של הילדה. ל' אהבה מאוד לחבוש כפפות בד לבנות שהביאה בעצמה, ולקח לי הרבה זמן להבין שהיא עושה לנו סדר במקרר. התברר שהיא מאחדת את הקטשופ החריף עם הרגיל, את הקורנפלקס בלי הסוכר עם הדגנים המתוקים, את הבירה עם הקולה, את מיץ הפטל עם מיץ הענבים ואת החמוצים עם הזיתים. למה? אולי היא אוהבת לאחד. אבל למה הילדים צריכים לשים על האוכל קטשופ מבקבוק רגיל ולגלות לחרדתם שהכול חריף אש? מובן שכאשר ביקשתי בתנועות ידיים: "ל', לא לגעת באוכל", היא מיזגה באותו יום מאכלים שעוד לא נראו כמותם בסיר אחד. אבל את שיא השיאים שבר סיפור הגיהוץ. כדי להרחיק את ל' מהמקרר, פתחתי למענה את קרש הגיהוץ, חיממתי את מגהץ הקיטור, הסברתי לה כיצד להתיז ממנו אדים והלכתי לעבוד על המחשב. אחרי דקות ארוכות של שקט שמעתי קולות מוזרים מאוד. ניגשתי לחדר השינה, ולתדהמתי הרבה, ראיתי של' ממלאה פיה במים מתוך כוס ומשפריצה אותם בקולות נביחה על הבגדים לפני הגיהוץ. מה שניתן לכנות "קיטור אנושי". לא יכולתי לשלוט בעצמי, ומהר מאוד מצאתי את עצמי בחדר הארונות, נחנקת מצחוק. מובן שלאחר לכתה כיבסתי את הבגדים, ובהזדמנות הראשונה נפרדתי ממנה לעד.

* ואיך אפשר ברשימה חלקית זו של עוזרות, שלא להזכיר את י' הישראלית, שהופיעה כשהילדים היו קטנים, כשצעצועים עוד גדשו את הסלון ואני הייתי זקוקה מאוד לעוזרת כשיצאתי לעבודה. היא דרשה לא פחות מרדיו עם בטריות, שלושה סמרטוטים חדשים וארבעה חומרי ניקוי מסוימים, ושלחה אותי למכולת עם רשימת קניות כאילו מדובר בשלמה ארצי לפני הופעה בקיסריה. חצי שעה ומאתיים שקלים מאוחר יותר היא נעמדה במרכז הסלון והכריזה: "אני לא יכולה לנקות בית עם כל כך הרבה צעצועים בסלון!" ועזבה אותי לאנחות עם עלבון צורב. למעשה, היה זה המקרה היחיד בחיי שבו עוזרת בית זרקה אותי.

עוזרות בית - אי אפשר איתן ואי אפשר בלעדיהן...