פירות מתוקים / "אמא ותיקה", מגזין נשים / 13.1.10


ישבנו במערכת העיתון מול סלסילת משמשים מיובשים וקערת שקדים. "אומרים שזה הולך מצוין ביחד", אמרה א' ונטלה משני המינים. המשכנו לפטפט תוך כדי העבודה ולהעביר חוויות על גידול ילדים, על אסיפות הורים, על הסעות לחוגים ועל קניית פירות לכבוד ט"ו בשבט שהתקרב.

"ילדים הם כמו עצים", אמרה א' וסובבה בידה את המשמש היבש לכל כיוון. "יכולים לגדל אותם באותה חצר, באותה ערוגה, להשקות מאותו הברז, לדשן באותו חומר דישון, ובכל זאת, כל אחד יוצא שונה; אחד גבוה, אחד תלמיד מבריק, אחד ביישון, אחד מנהיג, אחד אוהב להסתגר בבית ואחר לא יכול לנשום בלי חברים... בעצם, ילדים הם כמו פירות ט"ו בשבט..."

בתחילה צחקתי לדבריה, אבל כהמשך לאותה מחשבה מבדחת הוספתי ברוח המשל: "למשל, יש ילד שהוא כמו צימוק. נראה קטן, שקט ומופנם, אבל אם רק יפתח את פיו ויאפשר לך לטעום את דברי החוכמה המתוקים שלו, תגלי עולם פנימי עשיר ומרתק".

"ויש ילד שהוא כמו החמוציות", הוסיפה א'. "מסתדר בכל מקום. שימי אותו בסלט פירות מתוק – והוא ישתלב נהדר. שימי אותו בסלט כרוב מלוח – והוא יסתדר מצוין. בכל מקום הוא ייתן את הטעם המיוחד והמקורי שלו ויהפוך למרכז. בזכותו הסלט, כלומר הקבוצה החברתית, נראית אחרת".

"ומה עם חרוב?" שאלתי. "יש ילד שהוא חזק במראה וגם באופי. מין חרב מהלך שכולם פוחדים להתעסק איתו. אף פעם הוא לא יחזור הביתה ויתלונן שהעליבו אותו או שהציקו לו, אך מצד שני תתכונני לקבל מדי פעם הערה ביומן או מייל מהמורה. מיותר לציין שהוא לא מחבב במיוחד את בית הספר. לעומתו יש ילד שהוא כמו אגוז מלך. מתעניין רק בלימודים ובהעשרת הדעת. חכם ומפולפל, בעל מוח מפותח. הספר – ואם תרצי בית הספר – הוא חברו הטוב ביותר. בגיל ארבע הוא קלט את לוח הכפל, ועד גיל 14 תמצאי אותו לומד בעל פה את התנ"ך לקראת חידון התנ"ך הארצי".

"אני אוהבת תמרים", ציינה א'. "יש ילד שהוא כמו תמר. מתוק אמיתי. חייכן, חביב, ותרן ונדיב. לעולם לא יתווכח איתך ולא יריב עם האחים שלו, ובכל הזדמנות ידקלם מה שלמד בגן: 'מה שיוצא – אני מרוצה'. לעומתו יש ילד שהוא כמו אשכולית; חמוד ויפה, אבל לפעמים קצת חמוץ ומריר. מלא קיטורים וחוסר שביעות רצון מכל דבר. קחי אותו לקניון, קני לו רשת שלמה של צעצועים, ולבסוף הוא יבכה כל הדרך חזרה הביתה כי לא נתת לו שקל למכונת ההפתעות".

"ומה עם תאנה?" שאלתי. "יש ילד שהוא תאנה. מורכב ומסובך. מצד אחד מתוק, ומצד שני מלא גרגירים שנתקעים בשיניים. פסיכולוגים יכולים לערוך עליו עבודות מחקר, ואת תמיד תישארי עם השאלה: ממי הוא ירש את המורכבות הזו – ממך או מחמותך?"

"העיקר שיהיו בריאים", סיכמתי את הדיון הבוטני.

"והעיקר – חנוך לנער על פי דרכו", סיכמה א', אמא ותיקה לחמישה צאצאים בפני עצמה. "מכיוון שכל אחד מהם שונה, צריך לדעת להעניק לכל אחד את תשומת הלב וההשקעה בדרך שלו".

"דווקא שמעתי פעם הסבר אחר לביטוי", הארתי אף אני את עיניה של א'. "הכוונה במילים 'פי דרכו' היא בתחילת דרכו. הרעיון הוא שהחינוך למידות ולערכים צריך להתרכז בתחילת דרכו של הילד, כשהוא צעיר מאוד".

חזרנו כל אחת לעבודתה, מהרהרות בפירות הט"ו בשבט שאנחנו מגדלות במשפחותינו. כל אחד שונה מאחיו במראהו ובאופיו, וכל אחד לחוד הוא יקר ומיוחד, אבל ביחד – בעיקר כשהם ביחד – הם מהווים סלסילת פירות צבעונית, טעימה ומשובחת.